בת מלכה ונתן, נולדה ביום כ"ב באלול תרפ"ז (19.9.1927) בתל- אביב. מילדותה ידעה עוני וסבל. היא בגרה והיתה לנערה עליזה וטובת-לב, היודעת ברגעי התמרמרות החברים לעודד ולומר: "יהיה טוב". היא סיימה את חוק לימודיה בבית-ספר תיכוני והתגייסה לפלמ"ח בשנת 1944. שנת שירותה הראשונה עברה עליה בקיבוץ אשדות יעקב, אחר-כך היתה בקיבוץ יגור ובמקומות אחרים. שולה, הנערה העירונית, הסתגלה במהרה לעבודה במשק ולחיי הפלמ"ח במחתרת. ב"שבת השחורה" (29.6.1946), בעת חיפושי הצבא הבריטי, שוחררה מהפלמ"ח וחזרה לתל-אביב. בעיר עבדה כפקידה במוסד "לאסירינו". היתה קשורה מאוד לאמה והתאמצה לשפר את תנאי חייה.

כאשר פרצה מלחמת-העצמאות התגייסה והשתתפה בליווי שיירות לירושלים. אחר-כך עברה לעבודה משרדית במטה הפלמ"ח. שולמית נפלה ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948) בהיפגעה בשעת הפצצה מצרית מהאוויר על ראשון לציון. הובאה למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בנחלת יצחק.